#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שכג. 1) מה טביחה שאינה חוזרת אף מכירה שאינה חוזרת. האם מדובר שמכר לפני או אחרי יאוש ומה פירוש מכירה שאינה חוזרת. 2) מה טביחה דאהנו מעשיו אף מכירה דאהנו מעשיו. מה פירוש טביחה דאהנו מעשיו? 	"1) למ""ד שיאוש אינו קונה מדובר שמכר לאחר יאוש ורק כשמגיע ליד לוקח נקנה ביאוש ושינוי רשות ושוב אינה חוזרת לבעלים. למ""ד יאוש קונה מדובר שמכר לפני יאוש מכירה לעולם, ולא שהקנה לשלשים יום דהוי כשכירות בעלמא, וחייב על ששנה בחטא.<br>2) כתבו התוס' (ד""ה מה) בפירוש ראשון דאהנו מעשיו פירושו ששינוי קונה וע""י הטביחה יצא מרשות הבעלים. ובפירוש שני כתבו דאהנו מעשיו דטביחה היינו שמחסרה מן הבעלים ולאו דקני ליה."	"ב""ק סח. - סח: ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"שכה. תניא גנב והקדיש ואח""כ טבח משלם תשלומי כפל ואינו משלם ד' וה'. מי הקדיש והאם מדובר לפני יאוש או לאחריו? "	"לר' יוחנן דס""ל שיאוש אינו קונה הקדיש הגנב לאחר יאוש. לר""ל דס""ל שיאוש קונה הקדישו הבעלים קודם יאוש."	"ב""ק סח:"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"שכו. ר""ל אמר שלצנועין שיכול לחלל מה שביד חבירו כמו כן יכול להקדיש. וקשה כיצד דימה והרי אף שיכול אדם לחלל הקדש של חבירו אינו יכול להקדיש פירות חבירו? "	"תירצו התוס' (ד""ה הוא) שלא קשה מהקדש, דהקדש מאחר שהוקדש יצא מרשות בעלים וכמו שהבעלים יכולים לפדותו כמו כן אחר, אבל כרם רבעי הבעלים זכאים לאוכלה בירושלים. ועיין בהערה <sup>קכב</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קכב.  והמשיך הרשב""א  (ד""ה אמר)  דבריהם, ואפ""ה לצנועין יכולין לחללו אע""פ שאינו ברשותן, וכיון שכן אף הנגזל יכול להקדיש גזל שבבית הגזלן כל שלא נתייאש ממנו.</span>"	"ב""ק תוס' סח:"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שכז. מה ביארו תוס' בדינים אלו: 1) שיכול אדם לחלל מעשר שני של חבירו 2) שיכול אדם לחלל דמי פירות שביעית של חבירו שלא מדעתו 3) שהפודה פטר חמור של חבירו פדיונו פדוי ואפילו שלא מדעתו? 	"ביארו התוס' (ד""ה הוא) 1) ששם מיירי שהמוכר ברח והוי כמו גזל ולא נתייאשו הבעלים וכצנועין דהכא א""נ התם קנסא בעלמא וכן משמע התם מתוך הסוגיא ועוד ששם טוב לו שיחללו אותם הבעלים ממה שיאכל בלא חילול וזכין לאדם שלא בפניו.<br>2) שהפקיעו רבנן מרשות עם הארץ כדי שלא יהא נכשל והעמידוהו ברשות זה שיכול לחלל דהפקר ב""ד הפקר. 3) דכיון שאסור בהנאה הוי כמו הקדש לענין זה שיכול כל אדם לפדותו."	"ב""ק תוס' סח:"		
